האם חולי אפילפסיה יכולים לקבל רישיון נהיגה? ואם כן, מהן החוקים והתקנות של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים? צפו בראיון עם ד"ר אילן בלט
ברור מאליו שאיבוד הכרה פתאומי בזמן נהיגה או אף איבוד שליטה פתאומי בתגובות הגוף ללא איבוד הכרה עלולים לגרום לתאונות קטלניות. לפיכך הנהיגה בכל כלי רכב ממונע אסורה למטופלי אפילפסיה שאינם חופשיים מהתקפים.
התקנות בנוגע לנהיגה שונות ממדינה למדינה, יש המחמירות יותר ויש המחמירות פחות. הסמכות בישראל נמצאת בידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב”ד) שהוא גוף המשתייך למשרד הבריאות ועובדים בו רופאים. תקנות המרב”ד מסתמכות במידה רבה על התקנות הנהוגות בקנדה.
תהליך קבלת רישיון נהיגה לחולי אפילפסיה
מטופל אפילפסיה המעוניין ללמוד נהיגה צריך ראשית למלא את טופס הצהרת הבריאות (הטופס הירוק) כמו כל אזרח אחר. עליו למלא חלק אחד בשאלון זה, ואת החלק השני צריך למלא רופא המשפחה. השאלות בטופס מתייחסות למחלות ולהפרעות תפקודיות שונות בתחומים שונים, כולל שאלות על איבודי הכרה, על אפילפסיה ועל טיפול תרופתי.
שאלון כללי זה מגיע למשרד הרישוי, וכאשר מתברר כי מדווח בו על בעיה בריאותית הוא מועבר למרב”ד. המרב”ד שולח טופס מפורט יותר, ייעודי לאותה בעיה רפואית, במקרה שלנו — אפילפסיה. בטופס זה יש חלק שהמטופל צריך למלא, וחלק נוסף שהנוירולוג המטפל צריך למלא.
הנתונים החשובים הם:
- סוגי ההתקפים
- מועד ההתקף האחרון
- נטילת תרופות נוגדות פרכוסים ורמתן בדם
- ממצאי תרשים גלי מוח (EEG)
- ממצאי בדיקת MRI
בהתאם לנתונים מחליט המרב”ד אם לאשר נהיגה לחולה ספציפי.
בעיקרון, נדרשת שנה ללא התקפים אפילפטיים כדי לאשר נהיגה, כיוון שלאחר חופש מהתקפים במשך שנה הסיכון להתקף יורד מאוד (אם כי עדיין קיים). יש להדגיש כי התרופות אינן מכשול לנהיגה, להפך — אי־נטילת תרופות או רמת תרופה נמוכה מדי עלולים להכשיל את התהליך. ה-EEG לא חייב להיות תקין כדי לאשר נהיגה, פעילות אפילפטיפורמית אינטראיקטלית (בין התקפים) ב-EEG היא סמן של הנטייה להתקפים, ואינה מעידה על חוסר איזון.
מקרים מיוחדים בהם חולה אפילפסיה יוכל לקבל רשיון נהיגה
קיימים מצבים מיוחדים שבהם גם אם טרם חלפה שנה ללא התקפים יאשר המרב”ד לנהוג. מצב אחד כזה הוא כאשר ההתקפים קורים תמיד בשינה בלבד. כדי לוודא שהסיכון להתקפים בזמן ערות אכן נמוך מאוד, יש צורך בתבנית קבועה של התקפים תוך שינה בלבד במשך 3 שנים לפחות.
למתנאל בן ה־37 אפילפסיה מגיל 22, עם התקפים פרכוסיים כלליים המופיעים תוך כדי שינה בלילה. הוא עובד בסוכנות ביטוח, ונוהג ברישיון ברכבו הפרטי. עם טיפול תרופתי סדיר בלקוסאמיד היה חופשי מהתקפים במשך שנתיים, אך אז הופיע שוב התקף לילי בזמן שינה. הוא נפל מהמיטה ונחבל בפניו, טופל בחדר המיון, ומבית החולים נשלחה הודעה למרב”ד. כאשר מילא את הטופס שקיבל לביתו מהמרב”ד ציין את תאריך ההתקף האחרון, אך כמו כן ציין שכל ההתקפים זה 15 שנה אירעו תוך בשינה בלבד. המרב”ד אישר לו המשך נהיגה.
גם אם ההתקפים מופיעים באופן עקבי רק זמן קצר לאחר היקיצה בבוקר הסיכון להתקף פתאומי בזמן נהיגה נמוך ביותר, ואפשר לאשר נהיגה.
פנינה, בת 25 , סייעת בגן ילדים. מגיל 16 היו לה התקפים פרכוסיים כלליים שהופיעו רק בבקרים, תוך 10 הדקות הראשונות לאחר יקיצה משינה. אובחנה אפילפסיה גנטית כללית והותחל בגיל 17 טיפול בחומצה ולפרואית (דפלפט). לפני החתונה, בגיל 22, הוחלפה התרופה ללמוטריג’ין (למיקטל) וכעבור חודשיים הופיע שוב התקף, כמה דקות לאחר. שהתעוררה משינה בבוקר. כיוון שמדובר במקרה שבו כל ההתקפים הופיעו זמן קצר לאחר יקיצה משינה ולא במהלך היום לאחר מכן, סביר לאשר לפנינה להמשיך לנהוג.
מצב נוסף שבו אפשר לשקול לאשר נהיגה אף שהמטופל אינו חופשי מהתקפים במשך שנה שלמה הוא כאשר ההתקפים מופיעים תמיד עם אאורה (תסמינים מוקדיים בתחילת ההתקף) ממושכת דיה, שתאפשר עצירה בטוחה בצד הדרך. עם זאת, פעמים רבות האאורה עלולה להיות קצרה ולא לאפשר שהות מספקת לתגובה.
גם במקרים שבהם כל ההתקפים הם בהכרה שמורה וללא אבדן שליטה על התגובות הקוגניטיביות והמוטוריות (תנועתיות) שוקלים בחיוב להתיר נהיגה ברכב פרטי, אך יש לדון בכל מקרה לגופו, לפי המאפיינים האינדיבידואליים
צפו בראיון עם ד"ר אילן בלט על אפילפסיה ורישיון נהיגה
מידע חשוב לחולי אפילפסיה המעוניינים להוציא רישיון נהיגה
- אדם המאובחן באפילפסיה ומסרב ליטול טיפול תרופתי או אינו מקפיד על נטילה סדירה של התרופה לא יקבל אישור לנהיגה.
- אם אירע התקף אצל מטופל אפילפסיה שהיה מאוזן קודם, זמן קצר לאחר שבוצע שינוי בטיפול התרופתי (החלפת תרופה, ירידה במינון) יש להימנע מנהיגה למשך 3 חודשים, בהנחה שהוחזר הטיפול התרופתי הקודם. יש להדגיש כי מדובר בשינוי בטיפול שנעשה בהוראת רופא, ולא כזה שביצע המטופל על דעת עצמו בניגוד לדעת רופאיו.
- אדם המחזיק ברישיון נהיגה וחווה התקף אפילפטי יחיד לראשונה בחייו צריך להימנע מנהיגה למשך תקופה, כיוון שהסיכון להתקפים חוזרים הולך ויורד ככל שחולף הזמן.
- משך התקופה של התליית רישיון הנהיגה קשור לנתונים הספציפיים — אם אין היסטוריה נוירולוגית קודמת, ה־EEG אינו מראה פעילות אפילפטיפורמית וב־MRI לא מתגלה ממצא מבני העלול להיות רקע להתקף. התליית הרישיון היא למשך 6 חודשים. במקרים האחרים, כאשר הבירור אינו תקין, תקופת התליית הרישיון היא שנה שלמה.
- כל האמור לעיל מתייחס לנהיגה ברכב פרטי. התקנות מחמירות יותר עבור נהיגה מקצועית. כדי לקבל אישור לנהיגה ברכב מסחרי צריך להתקיים חופש מהתקפים למשך 5 שנים תוך טיפול תרופתי, ולא שנה אחת. כדי לאשר נהיגה ברכב ציבורי נדרשות לפחות 5 שנים של חופש מהתקפים ללא טיפול תרופתי ב־ 5 שנים אלה.
פרק מספרו של ד"ר אילן בלט אפילפסיה במבוגרים.
הבעיה הכי גדולה של חולי אפילפסיה ובני משפחותיהם היא חוסר מידע אודות המחלה ודרכי התמודדות איתה
מן המפגש הראשון עם הנוירולוג ולאורך מהלך המחלה עולות שאלות רבות, החל משאלות בסיסיות, כגון מהו התקף אפילפטי ומהי אפילפסיה, ועד שאלות ספציפיות בנוגע לדרכי אבחנה ואפשרויות טיפול שונות.
חלק גדול מהמידע שנאמר בייעוץ אינו נקלט. בזמן שעובר אתם מתחילים לחפש מידע באינטרנט, ובדרך כלל צוברים חרדה נוספת מרוב מידע (נכון או שגוי), עד שמתקיים מפגש אמיתי עם המומחה שבו אפשר לשאול את כל השאלות הבוערות, ולנסות להרגיע חלק מהחששות.
- האם אפילפסיה יכולה לעבור במקרה שלכם?
- מה אסור ומה מותר לעשות לחולה אפילפסיה? ממה צריך להיזהר?
- איך אפשר לעזור לחולה בזמן ההתקף? איך להגיש עזרה ראשונה?
- מה הטיפול האופטימלי במקרה שלכם?
- מה לעשות כאשר התרופות לא שולטות בהתקפים? מה עוד אפשר לנסות?
- מהן זכויות של חולי אפילפסיה בישראל? מה מגיע לכם מהמוסד לביטוח לאומי ומארגונים אחרים?
מהו גיל החולה? לחצו על הכפתור למטה
מה אתם צריכים לדעת על אפילפסיה
ספר "אפילפסיה במבוגרים" מכיל מידע עדכני על אודות סוגי האפילפסיה וההתקפים, הטיפולים השונים, כולל טיפולים ניתוחיים, טיפולים חדשניים אחרים, דיאטות וטיפול בקנאביס רפואי. תוכלו למצוא בספר מידע מפורט על אודות תרופות נוגדות פרכוס ועל תופעות הלוואי האפשריות שלהן, והחשוב ביותר – עצות שימושיות לחיים עם המחלה.
ספר "אפילפסיה בילדים מא' עד ת'" זה הוא סיכום ניסיונו של פרופסור אורי קרמר לאחר אלפי שעות של מפגשים עם משפחות של ילדים חולי אפילפסיה. הספר דן בכל ההיבטים של המחלה, כולל אבחון מדויק, טיפול תרופתי וטיפולים אחרים, ובבעיות החברתיות והאקדמיות של הילד ושל המתבגר, ובהחלט יכול לתת תשובות להרבה שאלות של הורים.